מאפיינים
התקשורת עם התינוק מתחילה כבר מרגע לידתו. תקשורת היא לא רק שפה מדוברת, אלא העברת מסר בסוגים שונים של דרכים. הרבה לפני שהתינוק יידע לבטא את המילה "אבא", הוא יתקשר איתכם באמצעות תנועות, מימיקות וקולות.
אם תרבו להתבונן בתינוקכם, תלמדו את מידת הגירוי עימה הוא יכול להתמודד, את מידת הרעש והקולות שהוא מעדיף ואת המרחק המתאים להחזקת צעצועים. כל התגובות האלה הן חלק מהשפה המיוחדת של התינוק.
ככל שתתבוננו בו, תוכלו להבין מתי הוא מוכן לאינטראקציה ומהו הזמן הטוב ביותר לאכול או לדבר, לשיר או לשחק. רגעי "הערנות השקטה" ביומו של התינוק הם הטובים ביותר לדיבור ואינטראקציה. מסרים שמשמעותם "אני מוכן" או "שמח" כוללים עיניים פקוחות, זרועות ורגליים רגועות, אולי רפלקס אחיזה הדוק סביב לאצבע. לאחר כמה שבועות, תגובת חיוך מצטרפת לרשימת הסימנים השמחים.
מצד שני, משחקים, דיבורים או האכלה רבים מדי עשויים להוביל למבטים זועפים, פנייה הצדה או הרחקת המבט, אגרופים קמוצים, חבטות של הזרועות והרגליים, שיהוקים, התפתלות ופליטה. מסרים מסוג זה, המעידים על אי-נוחות, אומרים "נא להאט. אני צריך שקט".
תינוקות נוטים להתעניין במגוון של חוויות חדשות וליהנות מהן. קיימות דרכים רבות ליצירת אינטראקציה עימם ולהפקת הנאה, כגון משחקים עם הידיים, שירים עם הפעלות, משחק משותף וניהול "שיחה".
תקשורת ראשונית
התקשורת עם התינוק באה לידי ביטוי בסימנים, מחוות, רמזים, מימיקה או הגיית קולות מצד התינוק. הקשבה והתבוננות מאפשרים למטפל לקלוט את הסימנים ותורמים לפיתוחה של הבנה הדדית*.
כך למשל, מטפל קשוב יכול להבחין בין סוגי בכי של תינוק המעידים על צרכיו השונים, ותינוק עשוי להירגע למשמע דברים שאומר המטפל בטון רך.
לתקשורת ראשונית זו חשיבות גם בפיתוח מיומנויות תקשורתיות: אם המגיבה למלמול תינוקה ועונה לו, מלמדת אותו את חוקי השיח הבסיסיים – האחד דובר והשני מאזין ועונה.**
לפעמים אנחנו מרגישים שהתינוק מדבר איתנו ממש, גם אם לא הוציא מילה מפיו. זוהי אינטואיציה נכונה: התינוק אכן מדבר. תקשורת מתקיימת גם בהיעדר שפה.
* מירי רצון, "התפתחות הילד בגיל הרך", עמוד 172
** מירי רצון, "התפתחות הילד בגיל הרך", עמוד 172
הפקת קולות
היכולת להפיק קולות שונים, ומאוחר יותר לעצב אותם לכדי מילים, היא יכולת מתפתחת ותלויה בהיבטים מוטוריים של שליטה בכלי הדיבור, בתפישה קוגניטיבית שלקולות יש משמעות תקשורתית ובצבירת ניסיון דרכו לומד התינוק להכיר את המנעד הקולי ואופן השימוש בו.
בתחילת דרכו מפיק תינוק קולות באופן אקראי. עם הזמן, הבשלות והשפעת ההורים, הפקת הקולות הופכת להיות יותר מאורגנת ומורכבת: התינוק מגביר ומנמיך את קולו מתוך כוונה, מפיק רצפים קוליים, מחבר עיצורים שונים ומרחיב את קשת הברותיו (ראו אינדקס התפתחותי).
תשובות לשאלות נפוצות
האם כדאי לדבר אל התינוק כשהוא עוד לא מדבר בעצמו?
חשוב וכדאי לשוחח עם התינוק. תינוק מבין וחש את הכוונות שלנו הרבה לפני שהוא מתחיל לדבר במילים. תינוק שרגיל שמדברים אליו, נעשה קשוב יותר לשפת הדיבור, ובמיוחד אל שפת אמו.
כשהתינוק מתחיל לדבר, הוא יכול להביע את מחשבותיו ורצונותיו טוב יותר והתקשורת איתו מתרחשת ברמת חשיבה גבוהה יותר.
(מירי רצון – פיוזיותרפיסטית אחראית ארצית בתחום הילד במשרד הבריאות).
האם תינוק החשוף לשתי שפות יתקשה בתהליך הדיבור הראשוני?
חשיפה דו-לשונית לא פוגעת בתהליך רכישת השפה והדיבור. עם זאת, תיתכן לעתים השפעה לטווח קצר על היקף אוצר המילים. במקרה כזה, כמות המילים הכוללת של פעוט דו לשוני בן שנתיים זהה לזו של פעוט חד-לשוני בגילו, כלומר פחות מילים בכל שפה.
(ד"ר רונית רוט-חנניה – פסיכולוגית התפתחותית)
האם התינוק יכול להבחין בין אנשים על פי קולותיהם?
תינוקות מבחינים בין צלילי דיבור שונים מגיל מאוד מוקדם*. שמיעתם שונה מזו של מבוגרים: בכדי שתינוק יקלוט רעש, נדרשת עוצמה חזקה יותר בכ-10-20 דציבלים מזו הנדרשת למבוגר, אך הם רגישים לטווח רחב יותר של גבהי צליל (תדרים). תינוק מזהה את קולה של אמו עוד לפני שזיהה בוודאות את פניה.
(ד"ר רונית רוט-חנניה – פסיכולוגית התפתחותית).
* סרוף, קופר, דהארט, התפתחות הילדה טבעה ומהלכה, עמודים 178 ו-248
שלבים בהתפתחות התינוק*
| גיל התינוק בחודשים |
פעולה |
הסבר |
| לידה |
בכי |
הגייה רפלקסיבית המונעת על ידי גירויים פיזיולוגיים (כאב, רעב וכדומה). |
| חיוך במהלך הימים הראשונים |
פעולה ספונטנית שאינה תגובה לגירוי חיצוני |
| 1 |
בכי מאופיין |
הבכי משתנה בהתאם למצבו של התינוק ו"מאותת" לגבי צרכיו. כך למשל, רעב מאופיין בבכי קצבי וקצר, כאב מאופיין בצווחה שפורצת ללא אזהרה ומלווה בעצירת נשימה עם התקשחות של הגוף. עייפות מאופיינת בבכי בתדירות לא סדירה (יללות קצרות, קול גבוה ואז בכי ארוך ורם) |
| חיוך |
תגובה פיזיולוגית לשביעות רצון ונוחות |
| 2 |
המייה |
קולות ללא עיצורים (כגון "אה" ו"או"), המביעים לרוב עונג וסיפוק |
| חיוך בשל (חברתי ( |
תגובה מודעת ורצונית לגירוי חיצוני. התינוק הפנים את הקשר בין חיוכו הספונטני לתגובת ההורים |
| 3 |
צחוק |
התינוק מגיב קולית למצבי הומור ושעשוע |
| 4 |
משחק קולי |
התינוק מתנסה בטווח יכולותיו הקוליות. הוא מפיק צלילים השונים אלה מאלה בתוכנם, גובהם ועוצמתם: "מה", "בה", "אה" וכדומה |
| 5 |
מגיב לקולות |
מפנה את ראשו או מבטו לכיוון מקור הקול, משמיע קול תגובה |
| 6 |
מגיב לשמו |
מפנה את ראשו או מבטו לכיוון האדם שקורא לו |
| רצפים קוליים אקראיים |
התינוק מתחיל להפיק רצפים של הברות הדומות יותר ויותר לדיבור. תחילה הרצף כולל את אותן הברות בלבד ("מה-מה-מה-מה"), מאוחר יותר יבטא התינוק רצפים של הברות משולבות ("או-טו-בה-בה") |
"גיל התינוק" בטבלה מציין מועד משוער להופעה ראשונית של פעולה. ההסבר מתייחס למשמעות הפעולה בשלב זה
* האינדקס מבוסס על: אבני דרך, המרכז להתערבות מוקדמת, ד"ר רונית רוט-חנניה: סרוף, קופר, דהארט, התפתחות הילד טבעה ומהלכה, עמודים 309-311 ; ד"ר יורם זנדהאוז, צוהר מעשי לעולמה המופלא של ההתפתחות; הוג, בלאו "סודותיה של הלוחשת לתינוקות" ו- Help Activity Guide.
פעילויות לקידום ההתפתחות התינוק
צחוק משותף
השמיעו קולות מצחיקים, הסתירו את פניכם בכף ידכם והסירו אותה תוך אמירת "קוקו", דגדגו או הקפיצו בעדינות את התינוק. כאשר התינוק צוחק בקול, צחקו יחד איתו. הצחוק המשותף מחזק את תפיסת הסיטואציה מבחינת התינוק ומעניק לו חיזוק חיובי.
כושר קולי
חזרו אחר הקולות שהתינוק משמיע והשמיעו לו קולות באופן יזום. כאשר אתם משמיעים לתינוק קולות ("אהה", אוו", "איי"). עשו זאת תוך הדגשת יתר של תנועת השפתיים והמתינו לתגובת התינוק חיוך או המיה) לאחר כל קול.
שיחת רעשים
הציגו בפני התינוק רעשים מעניינים שונים הקלקת לשון, נקישת אצבעות, מחיאת כפיים, קימוט נייר, צפצוף צעצוע וכדומה. לאחר השמעת הרעש המתינו לתגובתו ול"בקשת" השמעה חוזרת.
לקרוא לילד בשמו
הרבו להשתמש בשמו של התינוק בפנותכם אליו. המעיטו בכינויים (אפרוח, תלתלוני, אוצר), ופנו אליו בשמו לפחות בכ-75% מן המקרים. "איפה עידו?", "הנה עידו!". חזקו את הקישור השמי גם בעזרת מראה: הצביעו עליכם ואמרו "אמא" ו-"אבא", ואז עליו ואמרו את שמו.
* ההצעות מתבססות על חומרים הלקוחים מ - Help Activity Guide עמודים 51-72.
