מאפיינים
אחד משינויי ההתפתחות המדהימים בגיל הרך הוא הפיכת התינוק לפעוט: מיצור חסר אונים ל"איש קטן", המוציא לפועל את רצונותיו בכוחות עצמו. התהליך מלווה בלא מעט "מצבי רוח", שעה שהפעוט נאבק לשלוט ברגשותיו, דחפיו ופעולותיו
הכרה בעצמי*
כאשר הפעוט מביט במראה, הוא לא מבין שהדמות הנשקפת היא דמותו שלו. מבחינתו מדובר באובייקט מעניין או בדמות חדשה, אולי אפילו "תינוק נוסף".
ההכרה בעצמנו ובגבולות קיומנו, הטבעית לנו כל-כך, היא למעשה הבנה המתפתחת במהלך שנת החיים השנייה. הפעוט מעכל לאטו שמן המראה נשקפת דמותו שלו.
כעת, אם נשנה משהו בחזותו, הוא יחפש את השינוי על גופו ולא במראה עצמה. כך למשל, אם תשאירו כתם אודם על לחיו או תאספו את שערותיו בסיכה, יושיט הפעוט שמזהה את עצמו יד אל לחיו או אל ראשו ולא אל הזכוכית.
הכרת הפעוט בעצמו מתחזקת כתוצאה מההתנסויות בהן הוא מצליח להפעיל חפצים למימוש מטרותיו. ההתנסויות ממחישות עבורו את היותו בעל "כוח" בעולם. הכרתו בעצמו מגיעה לשיאה כאשר מוסיף הפעוט את המילה "אני" לאוצר המילים שלו.
הכרה בזולת**
הפעוט מזהה אנשים (קולית וחזותית) מגיל מאוד צעיר, אך ההכרה בקיומם כיישויות נפרדות בעלות רגש ורצון עצמאי היא כבר עניין אחר לגמרי. הכרה זו מתפתחת באופן הדרגתי לאורך שלוש השנים הראשונות.
סביב גיל שנה מבין הפעוט שבני אדם אחרים יכולים לעשות דברים שהוא עצמו לא יכול לעשות, אך עדיין לא קושר את ההבנה הזו להכרה בכך שהם מתקיימים בנפרד ממנו. כך למשל, אם פעוט מכסה את עיניו, הוא בטוח שגם ראיית האחר נחסמה.
במהלך השנה השנייה הגבולות מתחדדים, אך עדיין קשה לפעוט לתפוש נפרדות של תפקידים, כוונות ומטרות. רק לקראת השנה השלישית מבשילה ההבנה שבני אדם הם עושי פעולה עצמאיים***. הבנה זו מאפשרת לפעוט לקיים אינטראקציות מעמיקות יותר עם סביבתו החברתית.
* סרוף, קופר, דהארט, התפתחות הילד, טבעה ומהלכה, עמודים 355-354
** סרוף, קופר, דהארט, התפתחות הילד, טבעה ומהלכה, עמודים 356-355
*** סרוף, קופר, דהארט, התפתחות הילד, טבעה ומהלכה, עמוד 356
תשובות לשאלות נפוצות
האם התעקשות על גבולות פוגעת בבטחונו העצמי של הפעוט?
נהפוך הוא – הצבת גבולות נאותה ועקבית (כזו שאינה מדכאת מראש את חקירות הפעוט, אך מונעת התנהגות מסוכנת ואנטי חברתית) תורמת לבטחונו העצמי.
הפעוט סומך על הוריו שיעצרו אותו לפני שיעשה דבר מה אשר יסב לו נזק. הסתמכותו על הגבולות שמציבים הוריו מקטינה את חששו מן הסביבה. היא יוצרת עבורו אזור ביטחון פסיכולוגי, במסגרתו מרגיש הפעוט חופשי להמשיך ולחקור את יכולותיו באופן עצמאי.
(ד"ר רונית רוט-חנניה – פסיכולוגית התפתחותית)
הפעוט נקשר לפיסת בד ("טוטי", או "שמיכי"), אותה הוא גורר לכל מיני מקומות ודורש לקבלה לפני השינה. האם זהו הרגל לא בריא המעכב את התפתחותו?
בחירה בחפץ משרה ביטחון היא תופעה שכיחה בקרב פעוטות. חפצים אלו נקראים "חפצי מעבר" והם חלק ממערכת התמיכה הנפשית המסייעת לפעוט לעבור מתלות בהורה לעצמאות.
הפעוט לומד להרגיע את עצמו בעזרת החפץ במצבים מפחידים או מעציבים: כשמשאירים אותו בלילה לבד בחדרו על מנת שיירדם, במהלך הימים הראשונים בפעוטון וכדומה. החפץ המוכר, הנעים למגע והספוג בריחות הבית מנחם אותו.
(ד"ר רונית רוט-חנניה – פסיכולוגית התפתחותית)
כיצד ניתן להרגיל את הפעוט לשמרטף (בייביסיטר)?
המצב האידיאלי הוא שהשמרטף יבלה בחברת הפעוט זמן מה במשך מספר ימים רצופים, לפני שהפעוט יופקד למשמרתו הבלעדית. אם הדבר בלתי אפשרי, שריינו שעה-שעתיים למפגש היכרות ועודדו התקרבות הדרגתית. חכו עד שהפעוט יתבונן בשמרטף מיוזמתו או יתפנה למשחק עצמאי. הצטרפו למשחקו של הפעוט והזמינו גם את השמרטף.
ברגע הפרידה, הבטיחו לפעוט כי תשובו מאוחר יותר. בקשו מן השמרטף להסיח את דעתו וצאו. השתדלו לא להפוך את הפרידה לטקס מתמשך.
(ד"ר רונית רוט-חנניה – פסיכולוגית התפתחותית)
שלבים בהתפתחות פעוטות*
גיל הפעוט בטבלה מציין מועד משוער להופעה ראשונית של פעולה חברתית או ביטוח רגשי
| גיל הפעוט בחודשים |
ביטוי רגשי-חברתי |
בשלות רגשית |
| 12 |
מחקה פעולות אהדה פשוטות |
למשל: מחבק בובה ומפגין כלפיה יחס |
| מחצין רגשות |
באמצעות הבעות פנים ופעולות כגון נשיכה, צעקה והיצמדות |
| נהנה להיות במרכז תשומת הלב |
מפגין יכולות, מתנהג בשטותיות |
| אוהב להיות בקרבת מבוגר |
מרגיש בטוח בטווח שמיעתו או ראייתו של מבוגר |
| מגלה רצון לפעילות עצמאית |
מתעלם מהוראת "לא". מנסה להאכיל או להלביש את עצמו |
| מזהה מספר אנשים בנוסף לבני המשפחה |
מצביע עליהם, מחפש אותם בהיעדרם |
| 13 |
יוזם ומשתתף במשחקי "תן-קח" |
משחקים בהם מועבר חפץ כלשהו, למשל כדור, מאדם אחד לשני |
| 14 |
נותן נשיקות וחיבוקים |
מיוזמתו או בתגובה להפגנת חיבה |
| 15 |
מקדם לשלום |
אומר "הי" או מחייך |
| מזהה את עצמו במראה |
ראשוני הפעוטות. הרוב מזהים עצמם בין 18 ל-20 חודשים |
| 17-16 |
מפתח יכולת להתנהגות משלימה עם בני גילו – מתאפשרת אינטראקציית משחק ביניהם |
בשלב זה, לרוב יעדיפו לשחק זה לצד זה |
| 24-18 |
קשת תגובותיו הרגשיות של הפעוט מתרחבת |
מתווספות הבעות של: אמפתיה, אשמה, בושה, הערכה עצמית וקנאה |
| מתייחס לעצמו גם באמצעות שמו |
מבטא את שמו, לא רק מבין כשקוראים לו |
| מבטא חשיבה עצמאית |
שלב ה"אני": מתעקש לבצע פעולות בעצמו, מסרב באמירת "לא", כדי להדגיש שיש לו רצונות נפרדים |
| מקנא בתשומת לב שמקבל האחר |
במיוחד אם מדובר בבן משפחה אחר |
| מנחם אחרים השרויים במצוקה |
מלטף או בוכה יחד איתם |
| חש מצוקה נוכח דברים שאינם "כפי שהיו צריכים להיות" |
לדוגמא: נוכח חפץ שבור, נורמה התנהגותית שהופרה או נורמה שאינו יכול למלא |
| מנסה לשלוט באחרים |
נותן פקודות, נאבק ומתנגד |
| 30-24 |
חש לעתים קרובות תסכול ומתפרץ בעוצמה |
התסכול נובע מתחושה של אובדן שליטה: רוצה להגיד דבר מסוים אך לא מצליח, מבין שהוא לא מבין, משווה עצמו לאחרים שיכולים וכדומה. תקופה זו מכונה "terrible twos" – "גיל שנתיים האיום" |
| מבין שהוא אדם בעל קיום נפרד |
למשל: מבין כי כאשר מכסה את עיניו בידיו, האחרים סביבו ממשיכים לראות |
| מפגין התנהגות תלותית |
נצמד להורה, מיילל |
| רכושני כלפי ההורים |
אומר: "אמא שלי!", מנסה למשוך תשומת לב פיזית ומטפס על ההורה, מושך בידו |
| רכושני כלפי חפצים |
אומר "שלי" כאשר נוגעים באחד מחפציו |
| נעשה מודע להבדלים בין המינים |
מצביע בהתאמה על ילד וילדה כשמתבקש |
| מבטא את רגשותיו בעזרת משחק סימבולי עם בובה |
המשחק עוזר לו להתמודד |
| נעשה ביישן בנוכחות זרים ומחוץ למתחם הביתי |
גם אם בבית הוא נינוח ופתוח |
| 36-30 |
עובר במהירות בין מצבי רגש שונים |
תגובותיו אינן צפויות ונדמה לעתים כי הן נטולות סיבה של ממש |
| נפרד בקלות בסביבה מוכרת |
אלא אם עד כה היו לו מעט מאוד חוויות פרידה טובות |
| מפגין התנהגות עצמאית |
למשל: מתעקש להתלבש, לאכול ולפענח כיצד מפעילים צעצוע בכוחות עצמו |
| מדבר בקול רם ומתוך תכיפות |
הפעוט מתקשה לדבר בצורה אחרת |
| מקיים אינטראקציית משחק משמעותית עם בני גילו |
בוחרים נושא משחק משותף, משלבים העמדת פנים כגון "רופא וחולה" ועוד |
* האינדקס מתבסס על אבני דרך, המרכז להתערבות מוקדמת, ד"ר רונית רוט-חנניה; סרוף, קופר, דהארט, התפתחות הילד טבעה ומהלכה עמודים 261-256; Help Activity Guide
פעילויות לקידום ההתפתחות הרגשית והחברתית
לצחוק יחד
הציגו בפני הפעוט מצבים הומוריסטיים המלווים בצחוק ודיבור מנחה. בדיחה בגיל הזה מתבססת על סטייה ממה שהפעוט למד להכיר כ"רגיל" ונורמטיבי. כך למשל, הוא עשוי לצחוק מהנחת כובע על ראשו של כלב, אם אמא שותה מן הבקבוק שלו, אם גורבים גרב על היד וכדומה. הפעוט עשוי לצחוק מאותה בדיחה שוב ושוב.
עבודה עם חומרים
תנו לפעוט לצייר באמצעות ידיו (בצבעי ידיים), לשחק בפלסטלינה, לשחק בבוץ, ללוש בצק, לגעת במזון שהוגש לו, ובקיצור: לחוות חומרים שונים בחופשיות ומבלי שייאכפו כללי סדר וניקיון. החוויה החושית ה"פרועה" מפתחת יכולת לחקירה עצמאית ועוזרת לפעוט להתמודד רגשית במצבי "אי סדר" אחרים.
חבר לכל שנה
הפעוט מיטיב להתמודד חברתית עם בני גילו במצבים בהם מספר המשתתפים מוגבל במקסימום למספר שנותיו: שני חברים לפעוט בן שנתיים ושלושה לפעוט בן שלוש. כמות זו מאפשרת למשחק הדדי להתפתח.
למדו אותו להתחלק בחפציו
בחרו דבר מה השייך לפעוט, אך לא יקר לו במיוחד. עודדו את הפעוט להעניק את הדבר (צעצוע ישן, חטיף) לאדם שהוא אוהב, ושבחו את פעילותו אם הוא נעתר: "איזה יופי! כמה אתה נדיב!". אם הפעוט מסרב לתת, אל תתאכזבו. רכושנות בשלב זה אינה ביטוי לאנוכיות, אלא להתפתחותה של מודעות עצמית. נסו שוב במועד אחר עם פריט אחר.
ההצעות מתבססות על חומרים הלקוחים מ-Help Activity Guide עמודים 155-127
